אינסולין דגלודק (TREGLUDEC) הינו אינסולין בזאלי עם פעולה אולטרה-ארוכה ומתמשכת ומאופיין בשונות פרמקודינמית נמוכה. 7 מחקרים פאזה 3a השוו דגלודק אל מול אינסולין גלרגין (Lantus). מטה-אנליזה ברמת המטופלים בוצעה בכדי לקבל תמונה כוללת ורחבה של ההבדלים בין שני סוגי האינסולין.
עוד בעניין דומה
3 קבוצות של מחקרים נותחו: מטופלים עם סוכרת סוג 1 עם טיפול קיים בזאל-בולוס (T1DMB/B), מטופלי סוכרת סוג 2 נאיביים לאינסולין (T2DMinsulin-naïve) ומטופלים עם סוכרת סוג 2 עם טיפול קיים בזאל-בולוס (T2DMB/B). מודלים של רגרסיה הותאמו למאפייני הבסיס. תוצאי הסיום שנותחו היו רמת HbA1c, רמת סוכר בצום (FPG), מינון אינסולין ושיעור ארועי היפוגליקמיה (לילי לא חמור, במהלך היום לא חמור, חמור).
כבמחקרים קודמים מסוג treat-to-target, ירידה ברמת HbA1c היתה דומה בין דגלודק וגלרגין. ירידות ב- FPG היו גדולות יותר באופן מובהק בשימוש בדגלודק ב-T1DMB/Bוב-T2DMinsulin-naïve . סך מינון יומי של אינסולין היה נמוך יותר באופן מובהק בשימוש בדגלודק ב-T1DMB/Bוב-T2DMinsulin-naïve .
יחסי שיעור היפוגליקמיה דגלודק/גלרגין שהוערכו היו עבור T1DMB/B ,T2DMinsulin-naïve ,T2DMB/B, בהתאמה: לילי לא חמור 0.83, 0.64, 0.75 (עבור כולם p<0.05 ); יומי לא חמור 1.14 (לא מובהק), 0.89 (לא מובהק) ו-0.83 (p<0.05). עבור אירועים חמורים של היפוגליקמיה היחס היה 1.12 (לא מובהק), 0.14 (p<0.05). עבור קבוצת T2DMB/Bלא בוצע ניתוח בשל שיעור ארועים מאוד נמוך.
החוקרים סיכמו, כי בהשוואה לגלרגין, דגלודק מאופיין בירידה שוות ערך ברמת HbA1c, ובשיעור נמוך יותר משמעותית של ארועי היפוגליקמיה לילית. במטופלי T1DMB/B ו-T2DMinsulin-naïve, דגלודק קשור בירידה גדולה יותר באופן מובהק ברמת FPG ובסך מינון אינסולין יומי נמוך יותר לעומת גלרגין.